הצורך האנושי בשייכות, שמספקת הגנה, מוביל אותנו בכל מקום שנפנה, וכדי להשתייך אנחנו מייצרים תרבות.
ההבנה הזאת התחדדה השבוע כשביקרתי בדיזינגוף סנטר עם בנותיי המתבגרות והרגשתי איך המקום הפך למקלט צבעוני של התרבות האלטרנטיבית לבני נוער מכל המינים והסוגים, וככל שרחוקים יותר מהמיינסטרים, כך ייטב.
למרות מגוון התרבויות העצום שהתערבב זה בזה בתוך הקניון הצפוף לא הרגשתי חיבור כלשהו בין התרבויות השונות ואף לא הייתי מופתעת אם היה מתפתח מתח בין חוגגי חג המולד עם עצי האשוח המושלגים, חובבי הארי פוטר ודמויות אנימה, משפחות דתיות עם ילדים שבונים חנוכיות מלגו, וצעירים לבושים במיטב מותגי הספורט היקרים ביותר. למרות כל זאת, כל אחד שנכנס לקניון, יכול היה למצוא את קבוצת השייכות שלו, שונה או אנטי-מיינסטרים ככל שתהיה.
הקבוצה המעניינת במיוחד שפגשתי הייתה בני נוער מכל הארץ שמגיעים לסנטר לחפש בני נוער אנטי-מיינסטרים כמוהם, כביטוי לצורך העמוק שלהם להשתייך, גם בתקופה בחייהם שבה משימת העל היא מרד במוסכמות. עצם פעולת ההתנגדות לערכים המקובלים מייצרת תרבות אלטרנטיבית חדשה, השואבת אליה את כל המתבדלים, מכורח הצורך בקבוצה.
אצלם בבית - בעתלית, בפתח תקווה או בבית שאן הם המוזרים ויוצאי הדופן, כאן בתל אביב הם מרגישים גיבורי תרבות.
אני, כאישה לבנה, סטרייטית ויהודייה, רגילה להרגיש מאוד שייכת בכל מקום בו אני נמצאת, הופתעתי לראות את בתי מתחברת בקלות לקבוצת נערים שהיא לא מכירה רק כי זיהתה את הדמויות שאליהן התחפשו, ואני נותרתי ניצבת לידה כחייזרית שלא מבינה את השפה. אז מהי בדיוק תרבות המיינסטרים? האם היא בכלל קיימת? האם ניתן לייצר קבוצות שייכות מגוונות כאלו גם במקומות אחרים בארץ? בדיעבד אני תוהה, אם המפגש הבינתרבותי הצפוף הזה היה מתקיים מחוץ לבועה התל אביבית, האם החיכוך היה מוביל לדליקה?
Comments